יונדאי i20 : מבחן דרך - טובה על הנייר

יונדאי i20 מחליפת הגטס, טובה יותר המגטס בכל מדד, אך האם זה מספיק לה בכדי להתחרות בשוק הסופרמיני האירופאי ועל ליבו של הצרכן הפרטי בישראל?

ליונדאי גטס, הייתה הצלחה אדירה במכירות בישראל, אבל לא מהסוג שקשור בטיב הרכב עצמו, אלא בטיב המחיר לציי רכב בלבד. הגטס הותירה נעליים גדולות שעל ה- i20 למלא עבור היבואן המקומי. אבל עם כל הכבוד לשוק הרכב הישראלי, הגטס לא הצליחה בשאר העולם ובעיקר לא באירופה. לכן כשיונדאי ניגשה לתכנן את היורשת, ה- i20, היא לקחה מהספרייה את החוברת "איך מייצרים סופרמיני אירופית מובילה" וניגשה למלאכה.

יחסית ל-גטס, אין ספק ש-יונדאי i20 היא קפיצת מדרגה. היא מעוצבת ואפילו נאה/חמודה למראה הן מבחוץ ובעיקר מבפנים, היא מרווחת למדי, גם בפני עצמה וגם מול המתחרות, היא כבר לא זללנית בצריכת הדלק, יש לה 5 כוכבי בטיחות 6 כריות אוויר ומנועים חדשים. אין ספק שעל הנייר, יונדאי עשתה את שיעורי הבית שלה באיך כובשים את שוק רכבי הסופרמיני שלא דרך ציי הרכב בלבד.

יונדאי לא קיצרה תהליכים בפיתוח היורשת, ה-i20, שהוצגה בספטמבר 2008 והחלה להימכר כאן ב-2009. על תהליך פיתוח השלדה והמתלים, הייתה אמונה החטיבה האירופאית של החברה, מה שנקרא, לחדור אל האויב מבפנים. בסיס הגלגלים צמח ב-7 ס"מ ל-2,525 מ"מ והוא מהגדולים בקטגוריה, המתלים הם כמו של שאר מובילות הקטגוריה עם מקפרסון מלפנים ומוט פיתול מאחור. בנוסף ציידה יונדאי את ה-i20 בשני מנועים חזקים, 1.4 ליטר 100 כ"ס ו- 1.6 ליטר 126 כ"ס, המשודכים לתיבה ידנית 5 הילוכים ידנית או 4 הילוכים אוטומטית. אז טובה יותר מהגטס היא כן ובמרחק גדול, אבל יונדאי לא רוצה להיות רק יותר טובה מהגטס, יונדאי רוצה להיות מובילה עולמית, אז יצאנו לבדוק אם אכן כך הדברים.

יונדאי i20 לא מפוסלת ומעוצבת כמו פורד פיאסטה או סיטרואן C3 החדשה למשל, אך היא בהחלט מעוצבת והיא אחת הנאות במבחר של יונדאי בישראל, רק תדאגו לבחור בצבעים בהירים ובוהקים המדגישים את העיצוב הנאה שלה. תא הנוסעים מגלה עולם חדש לעומת הגטס, לא תכליתי ומרובע, אלא עיצוב של ממש ובמבט ראשון, תא הנוסעים נעים מאוד לעין ולשהייה ומרגיש מרווח למדי וצעיר באופיו.

שילוב של גימור אלומיניום בתא הנוסעים הכל שחור, הן בקונסולה המרכזית,במרכז ההגה ובפתחי האוורור, עושה את שלו ומוסיף לתחושה המשודרגת שמציעה ה- i20 לעומת הגטס. איכות ההרכבה טובה מאוד, גם אם לא תמיד מדוייקת, אך במבט עמוק יותר ובתחושה בין האצבעות, החומרים מתגלים כקשיחים וחלולים ובנסיעה, נשמעים קרקושים קלים פה ושם. השימוש בחומרים קשיחים למגע בכל תא הנוסעים, יחד עם עיצוב הקונסולה המרכזית בחלקה התחתון, יוצרים "שפיץ" באזור ברך ימין שלא מאפשר את מנוחת הרגל על הקונסלה, דבר המטריד בנסיעות ארוכות.

עם מידות של 1,710 מ"מ לרוחב, גובה של 1,490 מ"מ ובסיס גלגלים של 2,525 מ"מ מאפשרים ליונדאי i20 להיות סופרמיני מאוד מרווחת, גם מלפנים וגם מאחור. אמנם הספסל האחורי לא יספיק ל-3 מבוגרים, אך לשני נוסעים מאחור יש מרווח מספק בהחלט. המושבים הקדמיים נוקשים ולא רכים כלל עם חוסר תמיכה בגב התחתון, אך מצד שני מאפשרים תנוחת נהיגה טובה ומספקים תמיכה צידית נאותה.

רמת האבזור טובה גם בגרסת הבסיס 1.4 הנבחנת וכוללת את כל שנדרש, כולל התראה על חגורות הבטיחות גם במושבים מאחור, מראות מתקפלות חשמלית, כפתורי שליטה מההגה על מערכת השמע ומחשב דרך. כל כפתורי ומנופי התפעול באיכות ייצור טובה הן בפידבק והתפעול והן בתחושה. פחות אהבנו את מיקום כפתור התפעול של מחשב הדרך הרחק בצד ימין ואת העובדה שהוא מתאפס בכל תדלוק. בנוסף, כל הכפתורים בקונסולה המרכזית דומים מידיי ולא מאפשרים תפעול "עיוור".

עד כאן, כשאר היונדאי i20 לא בתנועה הכל נשמע ומרגיש מבטיח, אמנם לא קפיצת מדרגה כפי שה-i30 עשתה בתחום המשפחתיות, אך בהחלט יותר ממשביע רצון בפני עצמו ומול המתחרות. הייתי אופטימי לפני ההתנעה, ה-i20 מרגישה מודרנית ואולי, אני אומר לעצמי, הנה היא יכולה להציב תחרות של ממש למתחרות מאירופה.

אך כגודל הצפיות, כך גודל האכזבות ומהרגע שמתניעים כל נקודות החולשה של ה-i20 מתגלות. אם נסכם במשפט אחד, יונדאי i20 (לפחות בגרסת הבסיס) היא מכונית שכל תכליתה היא לקחת את הנהג והנוסעים מנקודה אחת לשנייה. את זאת היא תעשה בבטיחות ויעילות וכנראה גם באמינות לאורך השנים, אך אף אחד לא ייהנה מזה יותר מידי, לא הנוסעים ולא הנהג.

נתחיל מהמנוע. למרות שעל דף הנתונים הוא חזק, הוא כלל לא מרגיש כך, במיוחד עם התיבה האוטומטית בעלת יחסי העברה ארוכים. הוא יעיל בשיוט רגוע ורק 2500 סל"ד נדרשים בכדי לרשום 100 קמ"ש על מד המהירות וזה אכן תורם לצריכת הדלק שעמדה לאורך המבחן על 11.8 ק”מ לליטר, אך בכל שלב שנדרשת עקיפה נמרצת, הוא מתקשה לספק את הסחורה. גם רעש המנוע החודר לתא הנוסעים, בכל קשת הסל"ד, הוא לא מהסוג הנעים לאוזן וחבל, כי בידוד הרעשים לכשעצמו הוא סביר בהחלט וניתן לשייט בקלות וללא דרמה עם יציבות כיוונית טובה במהירויות גבוהות.

ההיגוי המתוגבר חשמלית בעל נקודת אור אחת. הוא תלוי מהירות, כך שבתמרוני חניה הוא קליל ונוח וככל שהמהירות עולה ועוברת את ה-50 קמ"ש, הוא מתקשח. אבל זו נקודת הזכות היחידה של ההגה הזה, מעבר לכך הוא מלכותי לחלוטין ולא אחיד בתחושה לאורך הסיבוב.

המתלים, הם על הצד המאוד קשיח וה- i20, פשוט לא נוחה על רוב סוגי הכבישים. היא קופצנית וכל שיבוש ולו הקל ביותר מועבר אל ישבני הנוסעים. אמנם קשיחות המתלים תורמת לזווית גלגול מינימלית, אך בשילוב צמיגים גרועים במידות 175/70 R14 בהם צוידה היונדאי i20 וההגה המעורפל, היא גם לא משלמת דיבידנדים בדמות קצת הנאה מנהיגה והיא מתבלבלת אם מבקשים ממנה קצת יותר מסתם נהיגה. חבל, כי עם צמיגים אחרים, היא הייתה יכולה להיות הרבה יותר מתגמלת. לזכותה נציין שהאחיזה גבוה יחסית (למרות הצמיגים) ומערכת בקרת היציבות מתערבת רק מתי שבאמת צריך. נכון, שנהיגה של ממש ב- i20 לא נמצאת במעטפת הייעוד שלה, אך בכדי להתחרות באירופה, זה מצרך נדרש.

אם מישהו מחפש סופרמיני מאוד מרווחת, עם אבזור טוב וצריכת דלק סבירה, יונדאי i20 בהחלט יכולה להיות בחירת השכל הישר וגם אין לי ספק שבתחום הלסינג היא יכולה לרשום הצלחה כי על הנייר, היא בהחלט משכנעת. אך בפני עצמה ולמי שמחפש קצת חדוות נהיגה, נוחות נסיעה בסיסית ואיזה משהו שיגרום לשריר משמאל להרגיש משהו, היא פשוט לא מספיק טובה, במיוחד כאשר תג המחיר שלה קרוב מידי למתחרות מוכשרות אחרות.