25% מהרוגי תאונות הדרכים יכולו להיות איתנו כאן היום, אם המדינה הייתה קצת פחות חמדנית.
אתם מכירים את האמרה הזו וודאי, "כסף יש השאלה לאן הוא מתועל”. לא נשאל כאן שאלות כלכליות, אנחנו גם לא מבינים בזה אנחנו רק יודעים שבעולם הקפיטליסטי, כסף באמת שווה חיים. מדינת ישראל התקבלה לא מזמן ל- OECD, וראש הממשלה ושר האוצר היו מלאי חיוכים ומחמאות לעצמם ולכלכלת ישראל, כמובן שדבר אחד הם שכחו, את העובדה שה- OECD ציינו שהפרשי ההכנסה העצומים במדינת ישראל הם גדולים מידי, ההפרש הזו, הוא ההבדל בין חיים ומוות.
נחזור לכותרת, אנחנו לא אוהבים להשתמש בכותרות "צהובות" ואנחנו גם לא אוהבים סטטיסטיקה כי היא יכולה מאוד “לשקר” אם משתמשים בה בצורה הלא נכונה, כפי שלא מעט מהגופים העוסקים בתחום הבטיחות בדרכים עושים.
בדקנו נתוני תאונות של כ-144 הרוגים מתחילת השנה (נכון ליום כתיבת שורות אלו, מתחילת השנה נהרגו265 בני אדם כתוצאה מתאונות דרכים), אלו שהייתה לנו אפשרות לדעת את הנתונים המדויקים, עד כמה שניתן. נציין שאנו פנינו למשטרת התנועה על מנת לקבל נתונים יותר מדויקים, אך זו סירבה למסור את הנתונים הללו.
המספרים היבשים הם:
72 הרוגים - התנגשות בין רכבים או תאונה עצמית.
33 הרוגים - הולכי רגל.
13 הרוגים - רוכבי אופנועים.
8 הרוגים - התנגשות עם רכבת.
7 הרוגים - רוכבי אופניים.
4 הרוגים - טרקטורן.
7 הרוגים - התנגשות משאית עם רכב כבד אחר, אוטובוס או משאית.
הנתון המעניין, שאף גוף הלומד ובוחן את נושא תאונות הדרכים לא התייחס אליו, הנו נתון דגמי הרכבים המעורבים בתאונות הדרכים והתוצאה. כולנו מכירים את חשיבות מבחני הריסוק ועד כמה הגופים הללו, NACP האירופאי או ה-IIHS האמריקאי לדוגמה, ייצרו מהפכה בתחום בטיחות כלי הרכב והצילו לא מעט חיי אדם. הסיבה שאנו מציינים את נושא זה, כי הרגולטור לא נתן את דעתו לנושא זה. נכון שבעבר הייתה הטבה כספית צנועה על יבוא רכבים עם אביזרי בטיחות, אך היא בוטלה לפני שנים אחדות מבלי לתת את הדעת בנושא זה כלל או מבלי לתת דגש למבחני ריסוק.
תחשבו על עצמכם והקרובים לכם בכל פעם שאתם עולים על ההגה:
מסקירה של דגמי הרכבים שהיו מעורבים בתאונות קטלניות, 38 הרוגים, נהרגו ברכבים עם דירוג בטיחות של 3 כוכבי בטיחות ומטה, או כאלו דגמים ישנים שכלל לא נבחנו במבחני ריסוק. מספר דוגמאות:
מאזדה 323 לנטיס שיצאה לשוק בשנת 1994, 6 הרוגים.
מאזדה 323 דור 7 יצאה לשוק בשנת1989, 3 הרוגים.
שברולט אבאו – משנת יצור 2002 ו- 2005, 3 הרוגים.
ברשימה עוד דייהו רייסר, מיצובישי לנסר,דייהטסו אפלאוז ועוד. הטרוניה הכי גדולה שלנו היא כנגד השברולט אבאו, שלדעתנו, פשוט מדובר בזלזול בחיי אדם שדגם משנת 2005 זוכה כוכב וחצי בלבד במבחן ריסוק של ארגון NCAP.
בסטייה קלה מהנושא, כאן המקום להזכיר את סוזוקי אלטו, רכב שאחראי להכפלת המכירות של סוזוקי מתחילת השנה, אך שלדעתנו, לא ראוי היה שייכנס כלל לשערי ישראל, רכב בעל 3 כוכבי בטיחות לשנת 2010, עם2 כריות אוויר מהדגם הנחות ביותר, לא צריך להימכר במדינה השואפת להחשיב את עצמה מדינה מודרנית. לכל המתעניינים, תוסיפו קצת למחיר ותרכשו פיג'ו 107, גם יפה יותר וגם יותר בטיחותית (4 כוכבים NCAP) ותרכשו את הדגם עם 6 כריות האוויר, אל תתקמצנו על החיים שלכם!.
אם כך, מדוע אנו אומרים שהחמדנות הורגת אנשים בדרכים? מהסיבה הפשוטה, שאם המס על רכבים היה דומה למס בארה"ב השווי של הרכבים הישנים והלא בטוחים בהם נהרגו 38 בני אדם מתוך ה-72 היו מאפשרים להם לרכוש רכבים מודרניים ובטוחים בהרבה. אתם בטח שואלים מה עם 34 ההרוגים האחרים? רובם נהרגו מטמטום מוחלט, לדוגמה, תאונה בכביש ים המלח, שלושה הרוגים ב- ב.מ.וו סדרה 5 מהדור הקודם, 4 כוכבי בטיחות, אך גם 10 כוכבי בטיחות אם היו, לא היו מצילים את מי שלא חוגר חגורת בטיחות. מספר הרוגים נוספים נהרגו כתוצאה מהתהפכות כלי הרכב כתוצאה מנהיגה רשלנית שלא בהתאם לתנאי הדרך. כמובן שעוד צריך להכניס למשוואה את חומרת הפציעות שיורדת, קרי עלות הטיפול והשיקום, ככל שהרכב בטוח יותר.
ואם הפסקתם לחשוב, תחשבו שוב:
כמובן שאתם שואלים, אבל מהיכן הכסף יבוא? הרי הוא צריך לבוא ממקור אחר כלשהו? חישוב כלכלי יבש בלי שום רגש שהצלנו אפילו נפש אחת, 5.7 מליון ש"ח עולה למדינה כל הרוג, 600,000 ש"ח כל פצוע וזאת מבלי להחשיב כאלו בשירות הביטחון שזוכים לפיצויים כפולים ומכופלים. אבל הכי פשוט זה לחזור לאמרה שכתבנו בהתחלה, “ כסף יש השאלה לאן הוא מתועל". אם החיים המודרניים לא מאפשרים לנו איכות חיים טובה יותר לכלל האוכלוסיה! מה עשינו בכך?
גם כאן, הרגולטור יכול לעשות מעשה, כבר מזמן, ולחייב לייבא לישראל רכבים עם רמת בטיחות מינימלית לפי מבחני ריסוק. בדיוק כפי שעשה עם החובה לייבא רכבי נוסעים רק עם בקרת יציבות, למרות שהיא לא אנטי טמטום ולא מחליפה יכולת נהיגה בסיסית ראויה מעבר לזו הניתנת בלימודי הנהיגה בישראל.
הפחתת מספר ההרוגים בדרכים זה לא רק עניין של עוד חוק מיותר, זה לפעמים רק עניין של כסף שהולך למקומות הלא נכונים, בשילוב עם חוסר חינוך והסברה מתמשכת ללא פשרות. אין פתרון זבנג וגמרו כמו שאנחנו אוהבים כאן, רק חשיבה מקורית, תקציבים , הפחתת מס קניה על רכבים והתמדה לאורך שנים יוכלו להפחית באמת את ההרוגים בתאונות הדרכים.
עד שדברים אחרים יתחילו לקרות, בינתיים אנחנו יכולים לנהוג בחכמה, באדיבות, לפתוח עיניים ופשוט לנהוג באופן מודע לעצמנו ולסובב אותנו.
הוידאו בכתבה הוא חלק קטן מסדרת פרסומות שבמשך 20 שנה משודרות באוסטרליה, החשיבות שלהם פחותה מעצם העובדה שזו תזכורת מתמשכת ולא פתרון של זבנג וגמרנו.
