פעם, כשרכב הייתה נתקע בדרך, מספיק היה להחזיק, שקית תה, בקבוק מים, ג'ריקן דלק וזהו בערך
כשהרכב המודרני שלי, המתין לי במוסך, צפיתי איך כמו חולה מודרני, מחברים אותו למכשירי דיאגנוסטיקה ויועץ השירות, לבוש חולצה לבנה ללא סימן אחד לקצת נשמה בדמות שמן שחור, מסביר לי שחיישן כלשהו שבק חיים. לא יכולתי שלא לעצור רגע ולהתגעגע לימים בהם רכב, היה יצור מכני מוחלט וכל קשר שלו לאלקטרוניקה, היה מקרי בהחלט, מקסימום כמה נורות חוט להט וסטרטר סיכמו את הקשר לאלקטרונים ממהרים, כן היה גם איזה משהו שהסתובב לו שם מעל המנוע וחילק הצתה לכל צילינדר.
רכבים מודרניים, צריכים לעמוד בכל כך הרבה דרישות של בטיחות, שרק הופכים את הרכבים ליותר כבדים ומנגד בהיפוך הגיון, צריכים להיות חסכוניים בדלק שכן הדבר העיקרי המשפיע על צריכת הדלק, זה לא רק נפח המנוע אלא משקל הרכב, פיזיקה פשוטה. קחו לדוגמה גולף 1.6 ליטר שיוצרה החל מ-1974 ועד היום הדור השישי MK6 . גולף MK1: משקל 790 ק"ג, הספק 75 כ"ס, 94.94 כ”ס לטון. גולף MK6: משקל 1190 ק"ג, הספק 102 כ"ס, 85.74 כ"ס לטון עם צריכת דלק טובה יותר של 16.1 ק"מ לליטר לעומת 14.9 ק"מ לליטר ב-MK6, למרות העדיפות הטכנולוגית הברורה.
אך הגעגוע דווקא לא מסתיים באמינות או בפשטות, כי עיקר הגעגוע דווקא קשור בתחושה, הרגשה, זה הקשר הישיר והבלתי אמצעי למכונית, למשהו מכני טהור. זה מתחיל מהגה שאם "קשה" לו להפנות את הגלגלים, אז גם לך קשה, זה להרגיש איך כל נקודת ריתוך, מתאמצת להחזיק הכל יחד. זו אולי קצת חוויה נוסטלגית, אך מי אמר שנוסטלגיה זה רעה.
אחד הרכבים שמציגים את אותה הפשטות הכי טוב, זו הסיטרואן 2cv דה-שבו ובעיקר בגרסת מהארי Méhari, ספינת מדבר אמתית ורכב הקיץ האולטימטיבי. נכון, גם החיפושית היא בריה מכנית פשוטה, אך היא לא מתקדמת כמו הסיטרואן 2CV ואין בה שום דבר הקשור בחוויית נהיגה. המהארי היא הפציע לשוק בשנת 1968, מבוססת על ה-2CV,שכבר אז הייתה בת 20 שנה וחלקה את אותו מנוע 602 סמ"ק בהספק של 33 כ"ס ורק 2 צילינדרים ומהירות מרבית אופטימית מאוד של 100 קמ"ש.
אחת הבדיחות בקרב בעלי 2CV היא, 0-100 קמ"ש ביום אחד. משקלה היה רק 500 ק"ג וצריכת דלק של 16 ק"מ לליטר וגוף הרכב היה עשוי פיברגלס בכדי להתמודד היטב עם קורוזיה, מה שהוכיח את עצמו היטב עם לא מעט אקזמפלים שעדיין נוסעים כיום ללא שום חלודה.
אמנם המהארי הוגדרה כרכב שטח אך רק בשנת 1971 היא קיבלה הנעה כפולה. העובדה היא שגם עם מנוע 33 כ"ס היא יכולה לנסוע בדיונות טוב יותר מרוב מפלצת השטח מודרנית. בנוסף, אין דבר כזה להתקע איתו בשטח, הרכב התיישב על סלע? אין שום בעיה, ניתן פשוט להרים אותו מאחת הפינות ונגמר הסיפור. לא צריך 10 גברים היושבים וחושבים איך יוצאים מהמצב הזה. אם במקרה הלכה האטימה בראש המנוע, סרט דביק פשוט היה פותר את הבעיה.
אז למה אנחנו אוהבים אותה? היא נוחה בצורה קיצונית, עם 4 מתלים עצמאיים המחוברים בתצורה מיוחדת, מה שאפשר מהלך מתלה דמיוני אפילו עבור ג'יפים משופרים, כך למשל סבא שלי עליו השלום היה מרדים את אחי הבכור עם סיבוב על הדה-שבו. האגדה מספרת, שחקלאים מגלדי ביצים, ביקשו מסיטרואן לייצר עבורם רכב מנועי בו יוכלו להוביל ביצים מבלי שישברו תוך כדי נסיעה בדרכים כפריות.
מנוע קטן וחסכוני, אך מתקדם יחסית לזמנו ובעיקר, אם הלך המצבר, תמיד ניתן לשלוף מנועלה שני סיבובים והרכב מותנע ללא הצורך לדחוף, למרות שעם משקלה הקל, גם ניתן סתם להעמיס אתה על הגב ולהמשיך רגלית. יש כמובן עוד לא מעט פטנטים שרק בשנים האחרונות אנחנו רואים בכל המשפחתיות שלנו, לדוגמה, כיוון אורות לפי העומס על הרכב, המנועים היו נבחנים ב-1000 שעות הרצה בסל"ד מקסימלי, שווה ל-80,000 ק"מ ללא הספקה. רכבי 2CV יכלו לנסוע על אותו המנוע כ-400,000 ק"מ מבלי להחליף ולו חלק אחד במנוע.
נהיגה בסיטרואן 2CV זו חובה לכל חובב רכב, מספיק להיזכר בסרטי לואי דפינס, בכדי להבין את היכולות המדהימות של הרכב הזה, לקחת כל פנייה בכל מהירות שתרצה. הבעיה היחידה הייתה כמובן מהלך המתלה מה שאומר שבסיבוב חד, הנהג יכול למצוא את עצמו במצב כמעט מאוזן יחסית לכביש.
מתי כל זה החל להשתנות?
אין ספק, שהרכב המודרני נעים יותר לשהייה בו, בטוח יותר ולאחרונה מתחיל להיות גם חסכוני באמת בצריכת דלק, אך זה לא תירוץ לרכבים לא אמינים, משעממים לנהיגה שקשה להם מאוד להעביר את חווית הנהיגה בלי קשר למהירות הרכב. הכל השתנה, כשבעלי החברות המקוריים, שהיו גם המפתחים הראשיים וכל מוצר שיצא תחת ידם היה מתוך גאווה אישית, הוחלפו ביורשים ובמקום שמירה על השם, נכנסו מנהלי כספים ששאלו "אם הבורג הזה מחזיק 20 שנה, למה שלא נחסוך ושיחזיק רק 15 שנה?”. לא סתם ראינו את אקיו טוידה, נשיא טויוטה ונכדו של מקים טויוטה, הזיל דמעה על כל הפשלות האחרונות של טויוטה העולמית. ההתנצלות שלו לא באה לחפות על המחדלים אלא בעיקר על הפגיעה במורשת של סבו, דבר בעל חשיבות עליונה ביפן.
תמצאו איזה מכר עם מכונית מתחילת משנות ה-80, צאו לסיבוב ופתאום תרגישו איך אתם באמת מתפעלים את הרכב, איך הרכב מדבר אליכם, לא סתם יש נהגים גרועים ביותר על הכביש כיום, שכן כיום נהיגה על רכב, היא דבר מנותק ומרוחק לרוב. אנחנו בעד טכנולוגיה, אך אין כל סיבה שהטכנולוגיה תשתלט עלינו ומנהלי כספים קפיטליסטים יימנעו מאיתנו לקבל מוצר ראוי באמת. תנו לנו בורג שיחזיק 20 שנה ולא רק 15. תנו לנו מהנדסים שחולמים ועושים שלא חנוקים מהעניבות של נושאי תואר כלכלן או עו"ד. תנו לנו קריאה לשירות בה אנחנו לא הולכים לתקן טעות בחישוב כלכלי במוסך, אלא בכדי לקבל את לוח השנה החדשה של המוסכניק שלנו עם כוכבות פורנו של שנות ה-70.
