בעיון בפרוספקט של רכב חדש ניתקל בנתון של נפח תא המטען בליטרים, אך איך למעשה מודדים את הנפח?
כולנו מכירים את התופעה הזו. בפרוספקט של הרכב החדש שאנחנו מעוניינים בו מוצע לנו נפח תא מטען גדול אשר המידה ניתנת בליטרים. אך במבחן המציאות בדרך לחופשה, מזוודה אחת כבר סותמת לנו את עיקר נפחו ואנחנו מגרדים בראש ושואלים לאן נעלם לו כל הנפח כפי שהובטח לנו בפרוספקט.
אמנם אין תקן עולמי אחיד למדידת נפח תא המטען, אך התקן המוביל הוא התקן המחייב את כל יצרניות הרכב מגרמניה לפי התקן של ה- VDA, התאחדות יצרני כלי הרכב הגרמנית (בארה”ב ישנו תקן של ה-EPA). תקן VDA 70.020, מכיל לא פחות מ-36 עמודים המסבירים איך צריך למדוד את נפח תא המטען (רק יקים כמו הגרמנים יכולים לחשוב על הצורך ב-36 עומדים).
לפי התקן באופן כללי, מדידת נפח תא המטען נעשית באמצעות תיבה מפלסטיק במידות של 200 מ"מ אורך, 100 מ"מ רוחב ו-50 מ"מ גובה, כלומר בנפח השווה בדיוק בנפח לליטר אחד. המדידה נעשית ע"י הכנסת כמה שיותר תיבות כאלו לתא המטען ומספירה של מספר התיבות נקבל את נפחו של תא המטען. המדידה ברכבי האצ'בק נעשית עד לגובה המושבים (לא כולל משענת). המדידה כוללת את המקום שיש לגלגל רזרבי וכן תאי אחסון בתא המטען.
התיבה שבאמצעותה מודדים את נפח תא המטען, שהיא שטוחה יחסית בגובה של 5 ס"מ בלבד, יכולה להיכנס כמעט לכל מקום בתא המטען, למקומות שכלל לא שימושיים בעבור חפצים כמו מזוודה סטנדרטית או רהיט מאיקאה. הדוגמה הכי טובה לכך אלו רכבי קבריולט עם גג קשיח. אודי A5 קבריולט למשל, מציעה נפח של לא פחות מ-288 ליטר כאשר הגג פתוח, אך נראה אתכם מצליחים להכניס לשם מזוודה סטנדרטית בנפח של 70-100 ליטר.
לכן, תמיד מומלץ לא להסתמך על הפרוספקט ותמיד לבדוק את נפח תא המטען בפועל, במיוחד עם ישנם חפצים המובלים ברכב באופן תדיר כמו עגלת תינוקות וכו'.
